בגידות לפי ההלכה (גויות/רווקות)

טענות ששמעת על "פרצות" או "טריקים" למיניהם (כמו הליכה עם נכריות או פנויות) נובעות מבלבול חמור, חוסר ידיעה, ובמקרים מסוימים – ניסיון מסוכן להצדיק תאווה אישית דרך עיוות ההלכה. על פי מקורות היהדות, אין שום היתר ושום פרצה למעשים אלו.

להלן הפירוט המדויק:

א. יחסים עם אישה פנויה (רווקה יהודייה)

רבים טועים לחשוב שביחסים עם רווקה האיסור הוא "קל", אך המציאות ההלכתית הפוכה:

1. איסור כרת (נידה): בימינו, מכיוון שרווקות אינן טובלות במקווה, כל אישה פנויה היא בחזקת נידה. קיום יחסים עם נידה הוא איסור דאורייתא חמור שדינו כרת (ויקרא י"ח, י"ט). עונש כרת נחשב חמור יותר ממיתות בית דין מסוימות.

2. איסור "קדשה": הרמב"ם פוסק (הלכות אישות א', ד') שמאז מתן תורה נאסרה הזנות. כל קשר אינטימי שאינו במסגרת נישואין (קידושין) עובר על לאו מן התורה: "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל".

3. פסק השולחן ערוך: באבן העזר (סימן כ"ו) נפסק מפורשות: "אסור לאדם לבוא על אישה בלא קידושין".

ב. יחסים עם אישה נכרית (גויה)

ה"טריק" המדובר לגבי נכריות הוא טעות אופטית הלכתית. אמנם אין קידושין תופסים בגויה, אך זה לא הופך את המעשה למותר – אלא למתועב יותר:

1. איסור "בועל ארמית": זהו אחד האיסורים שהחמירו בהם מאוד. הגמרא (סנהדרין פ"ב) מציינת שעל "בועל ארמית" (נכרית) – "קנאים פוגעים בו".

2. פגם בברית על פי הסוד: הזוהר הקדוש (חלק ג' קכ"ה) מחמיר בכך בצורה יוצאת דופן. הוא מסביר שמי שבוגד עם נכרית קושר את "אות הברית" (קדושת היהודי) לתוך הטומאה ("אל זר"), וזהו פגם רוחני שקשה מאוד לתקן.

3. אין כאן "פרצה": מי שטוען שזה "לא נחשב בעילה" כי אין קידושין, דומה לאדם שאומר שמותר לאכול רעל כי זה לא נחשב "סעודה". חוסר היכולת לקדש אותה רק מדגיש שהקשר הזה הוא פריצות מוחלטת ללא שום צד של קדושה.

ג. האיסור המוסרי והבגידה בברית

מעבר לפרטים הטכניים של "מי האישה", אדם נשוי שבוגד עובר על איסורים יסודיים בתורה:

• בגידה באשת ברית: הנביא מלאכי (ב', י"ד) זועק: "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ... וּבְאֵשֶׁת נְעוּרָיו אַל יִבְגֹּד". התורה רואה בנישואין ברית קדושה מול אלוהים. בגידה היא שקר, גניבת דעת וחורבן הבית.

• חילול השם: אדם המציג עצמו כדתי ומחפש "היתרים" לחטוא, גורם לביזיון התורה ולחילול שם שמיים, מה שנחשב לעבירה החמורה ביותר שאין לה כפרה אלא במיתה.

ד. שורש הבלבול – "רוח שטות"

חז"ל כבר קבעו (סוטה ג', ע"א): "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות". כאשר אדם נשלט על ידי תאוותיו, השכל שלו מתחיל להמציא "פלפולים" כדי להפוך את האסור למותר. אותם אנשים שציינת לא מצאו פרצה – הם פשוט בחרו להתעלם מההלכה ולהמציא דת חדשה שנוחה ליצרים שלהם.

לסיכום: בגידה עם רווקה היא איסור כרת (מצד נידה). בגידה עם נכרית היא פגם הברית החמור ביותר ואיסור "בועל ארמית". שתיהן מהוות בגידה בברית הנישואין וחילול השם.