ספר תהילים - פרק קל״ב

א׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר־יְהֹוָה לְדָוִד, אֵת כׇּל־עֻנּוֹתוֹ׃
ב׳אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיהֹוָה, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב׃
ג׳אִם־אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם־אֶעֱלֶה עַל־עֶרֶשׂ יְצוּעָי׃
ד׳אִם־אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה׃
ה׳עַד־אֶמְצָא מָקוֹם לַיהֹוָה, מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב׃
ו׳הִנֵּה־שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה, מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי־יָעַר׃
ז׳נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃
ח׳קוּמָה יְהֹוָה לִמְנוּחָתֶךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ׃
ט׳כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ׃
י׳בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל־תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ׃
י״אנִשְׁבַּע־יְהֹוָה ׀ לְדָוִד אֱמֶת לֹא־יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ, אָשִׁית לְכִסֵּא־לָךְ׃
י״באִם־יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ ׀ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם־בְּנֵיהֶם עֲדֵי־עַד, יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא־לָךְ׃
י״גכִּי־בָחַר יְהֹוָה בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ׃
י״דזֹאת־מְנוּחָתִי עֲדֵי־עַד, פֹּה־אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ׃
ט״וצֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ, אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם׃
ט״זוְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע, וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ׃
י״זשָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד, עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי׃
י״חאוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת, וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ׃