ספר תהילים - פרק י״ד

א׳לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹהִים, הִשְׁחִיתוּ הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה־טוֹב׃
ב׳יְהֹוָה מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל־בְּנֵי־אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל, דֹּרֵשׁ אֶת־אֱלֹהִים׃
ג׳הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה־טוֹב, אֵין גַּם־אֶחָד׃
ד׳הֲלֹא יָדְעוּ כׇּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם, יְהֹוָה לֹא קָרָאוּ׃
ה׳שָׁם ׀ פָּחֲדוּ פָחַד, כִּי־אֱלֹהִים בְּדוֹר צַדִּיק׃
ו׳עֲצַת־עָנִי תָבִישׁוּ, כִּי יְהֹוָה מַחְסֵהוּ׃
ז׳מִי־יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְהֹוָה שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל׃