ספר יחזקאל - פרק י״ט
א׳וְאַתָּה שָׂא קִינָה אֶל־נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל׃
ב׳וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה, בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ׃
ג׳וַתַּעַל אֶחָד מִגֻּרֶיהָ כְּפִיר הָיָה, וַיִּלְמַד לִטְרׇף־טֶרֶף אָדָם אָכָל׃
ד׳וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו גּוֹיִם בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ, וַיְבִאֻהוּ בַחַחִים אֶל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃
ה׳וַתֵּרֶא כִּי נוֹחֲלָה אָבְדָה תִּקְוָתָהּ, וַתִּקַּח אֶחָד מִגֻּרֶיהָ כְּפִיר שָׂמָתְהוּ׃
ו׳וַיִּתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ־אֲרָיוֹת כְּפִיר הָיָה, וַיִּלְמַד לִטְרׇף־טֶרֶף אָדָם אָכָל׃
ז׳וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו וְעָרֵיהֶם הֶחֱרִיב, וַתֵּשַׁם אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ מִקּוֹל שַׁאֲגָתוֹ׃
ח׳וַיִּתְּנוּ עָלָיו גּוֹיִם סָבִיב מִמְּדִינוֹת, וַיִּפְרְשׂוּ עָלָיו רִשְׁתָּם בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ׃
ט׳וַיִּתְּנֻהוּ בַסּוּגַר בַּחַחִים וַיְבִאֻהוּ אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל, יְבִאֻהוּ בַּמְּצֹדוֹת לְמַעַן לֹא־יִשָּׁמַע קוֹלוֹ עוֹד אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל׃
י׳אִמְּךָ כַגֶּפֶן בְּדָמְךָ עַל־מַיִם שְׁתוּלָה, פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה הָיְתָה מִמַּיִם רַבִּים׃
י״אוַיִּהְיוּ־לָהּ מַטּוֹת עֹז אֶל־שִׁבְטֵי מֹשְׁלִים וַתִּגְבַּהּ קוֹמָתוֹ עַל־בֵּין עֲבֹתִים, וַיֵּרָא בְגׇבְהוֹ בְּרֹב דָּלִיֹּתָיו׃
י״בוַתֻּתַּשׁ בְּחֵמָה לָאָרֶץ הֻשְׁלָכָה וְרוּחַ הַקָּדִים הוֹבִישׁ פִּרְיָהּ, הִתְפָּרְקוּ וְיָבֵשׁוּ מַטֵּה עֻזָּהּ אֵשׁ אֲכָלָתְהוּ׃
י״גוְעַתָּה שְׁתוּלָה בַמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצָמָא׃
י״דוַתֵּצֵא אֵשׁ מִמַּטֵּה בַדֶּיהָ פִּרְיָהּ אָכָלָה וְלֹא־הָיָה בָהּ מַטֵּה־עֹז שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל, קִינָה הִיא וַתְּהִי לְקִינָה׃