ספר בן סירא

חכמת שמעון בן סירא

בחר פרק (1-51)

א׳ בְּנִי, מִחְיַת עָנִי אַל תִּגְנֹב, וְאַל תְּאַחֵר עֵינֵי דַלִּים.

ב׳ נֶפֶשׁ רְעֵבָה אַל תַּעֲצִיב, וְאַל תַּכְעִיס אִישׁ בְּמַחְסוֹרוֹ.

ג׳ לֵב נִרְגָּז אַל תּוֹסֶף לְהַרְגִּיזוֹ, וְאַל תְּאַחֵר מַתָּנָה לְנִצְרָךְ.

ד׳ תַּחֲנוּנֵי מַר נֶפֶשׁ אַל תָּשִׁיב, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵאֶבְיוֹן.

ה׳ מֵעֵינֵי שׁוֹאֵל אַל תַּעְלֵם, וְאַל תִּתֵּן לוֹ מָקוֹם לְקַלְּלֶךָ.

ו׳ כִּי מַר נֶפֶשׁ אִם יְקַלְּלֶךָ, עוֹשֵׂהוּ יִשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ.

ז׳ אַהֵב אֶת עַצְמְךָ לַקָּהָל, וּלְגָדוֹל עָם הַרְכֵּן רֹאשֶׁךָ.

ח׳ הַט אָזְנְךָ לְעָנִי, וַהֲשִׁיבֵהוּ שָׁלוֹם בְּעַנְוַת רוּחַ.

ט׳ הַצֵּל עָשׁוּק מִיַּד עוֹשְׁקוֹ, וְאַל תְּהִי רַךְ לְבָב בְּשׇׁפְטֶךָ.

י׳ הֱוֵה לִיתוֹמִים כְּאָב, וּלְאִמָּם כְּבַעַל, וּתְהִי כְבֶן עֶלְיוֹן, וִירַחֶמְךָ מֵרַחֵם אֵם.

י״א חׇכְמָה תְּרוֹמֵם בָּנֶיהָ, וְתַחֲזִיק בְּמַבַּקְשֶׁיהָ.

י״ב אוֹהֲבֶיהָ — אוֹהֲבֵי חַיִּים, וּמְשַׁחֲרֶיהָ יַשְׂבִּיעַ רָצוֹן ה׳.

י״ג אוֹחֲזֶיהָ יִנְחֲלוּ כָבוֹד, וּבְכׇל אֲשֶׁר יָבוֹאוּ יְבָרֵךְ ה׳.

י״ד מְשָׁרְתֶיהָ מְשָׁרְתֵי קָדוֹשׁ, וְאוֹהֲבֶיהָ אֲהוּבִים לַה׳.

ט״ו שׁוֹמֵעַ לָהּ יִשְׁפֹּט אֱמֶת, וּמַקְשִׁיב לָהּ יִשְׁכֹּן בֶּטַח.

ט״ז אִם יִבְטַח בָּהּ — יִנְחָלֶנָּה, וְיִירָשׁוּהָ דוֹרוֹתָיו.

י״ז כִּי בְעִקְּמוּת תֵּלֵךְ עִמּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, פַּחַד וָפָחַד תָּבִיא עָלָיו.

י״ח תְּיַסְּרֵהוּ בְּמוּסָרָהּ עַד אֲשֶׁר תָּבֹא בּוֹ, וּתְנַסֵּהוּ בְּחֻקֶּיהָ.

י״ט אַחַר כֵּן תָּשׁוּב וּתְיַשְּׁרֵהוּ, וּתְגַלֶּה לוֹ מִסְתָּרֶיהָ.

כ׳ אִם יִתְעֶה — תַּעַזְבֵהוּ, וּתְמַסְּרֵהוּ בְּיַד מַפַּלְתּוֹ.

כ״א שְׁמֹר עֵת וְהִשָּׁמֵר מֵרָע, וְעַל נַפְשְׁךָ אַל תֵּבוֹשׁ.

כ״ב כִּי יֵשׁ בֹּשֶׁת מְבִיאָה חֵטְא, וְיֵשׁ בֹּשֶׁת כָּבוֹד וָחֵן.

כ״ג אַל תִּשָּׂא פָנִים עַל נַפְשֶׁךָ, וְאַל תֵּבוֹשׁ לְהַצִּיל אָדָם.

כ״ד אַל תִּמְנַע דָּבָר בְּעִתּוֹ, וְאַל תַּסְתֵּר חׇכְמָתְךָ לְתִפְאַרְתָּהּ.

כ״ה כִּי בְּדִבּוּר תִּוָּדַע חׇכְמָה, וּתְבוּנָה בְּמַעֲנֵה לָשׁוֹן.

כ״ו אַל תִּתְנַגֵּד לָאֱמֶת, וְעַל חַסְרוֹנְךָ הִתְבַּיֵּשׁ.

כ״ז אַל תֵּבוֹשׁ לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאֶיךָ, וְאַל תִּתְגָּרֶה בִּזְרַם הַנָּהָר.

כ״ח אַל תַּשְׁפִּיל עַצְמְךָ לִפְנֵי כְסִיל, וְאַל תִּשָּׂא פְנֵי נָגִיד.

כ״ט עַד מָוֶת הִלָּחֵם עַל הָאֱמֶת, וַה׳ אֱלֹהִים יִלָּחֵם לָךְ.

ל׳ אַל תְּהִי גִבּוֹר בִּלְשׁוֹנְךָ, וְעָצֵל וְרָפֶה בְמַעֲשֶׂיךָ.

ל״א אַל תְּהִי כְּאַרְיֵה בְּבֵיתֶךָ, וּמוֹשֵׁל בְּעַבְדֶּיךָ בְּחָזְקָה.

פרק זה עוסק בחובת הצדקה והחמלה על העניים ועל הנזקקים. בן סירא מלמד כי החכמה בוחנת את ההולכים בדרכיה, ומי שנאמן לה תזכה אותו בכבוד ובהבנה.