בחר פרק (1-108)
ספר חנוך - פרק ט״ו
דברי ה' לשומרים
א׳
וַיַּעַן וַיֹּאמַר אֵלַי וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹלוֹ: אַל תִּירָא חֲנוֹךְ אִישׁ צַדִּיק וְסוֹפֵר הַצֶּדֶק גַּשׁ הֵנָּה וּשְׁמַע אֶת דְּבָרָי.
ב׳
לֵךְ וֶאֱמֹר לַשּׁוֹמְרִים אֲשֶׁר שְׁלָחוּךָ לְהִתְחַנֵּן בַּעֲבוּרָם: הָיָה לָכֶם לְהִתְפַּלֵּל בְּעַד בְּנֵי הָאָדָם וְלֹא לִבְנֵי הָאָדָם בַּעֲבוּרְכֶם.
ג׳
מַדּוּעַ עֲזַבְתֶּם אֶת הַשָּׁמַיִם הָרָמִים הַקְּדוֹשִׁים וְהַנִּצְחִיִּים וְשָׁכַבְתֶּם עִם הַנָּשִׁים וְנִטְמֵאתֶם עִם בְּנוֹת הָאָדָם וּלְקַחְתֶּם לָכֶם נָשִׁים וַעֲשִׂיתֶם כִּבְנֵי הָאָרֶץ וְהוֹלַדְתֶּם בָּנִים עֲנָקִים.
ד׳
וְאַתֶּם הֱיִיתֶם קְדוֹשִׁים רוּחָנִיִּים חַיֵּי עוֹלָם וּבְדַם הַנָּשִׁים נִטְמֵאתֶם וּבְדַם בָּשָׂר הוֹלַדְתֶּם וּבְדַם בְּנֵי אָדָם חֲמַדְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כְּמַעֲשֵׂי בְנֵי הָאָרֶץ בָּשָׂר וָדָם.
ה׳
הֵם אֲשֶׁר מֵתִים וְאוֹבְדִים לָכֵן נָתַתִּי לָהֶם נָשִׁים לְמַעַן יַזְרִיעוּ בָהֶן וְיִוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים וְכֵן לֹא יֶחְסַר דָּבָר מִן הָאָרֶץ.
ו׳
אֲבָל אַתֶּם הֱיִיתֶם מֵרֵאשִׁית רוּחָנִיִּים חַיֵּי עוֹלָמִים וְלֹא תָמוּתוּ לְכָל דּוֹרוֹת הָעוֹלָם.
ז׳
וְלָכֵן לֹא עָשִׂיתִי לָכֶם נָשִׁים כִּי מְשְׁכַּן הָרוּחָנִיִּים בַּשָּׁמַיִם הוּא.
ח׳
וְעַתָּה הָעֲנָקִים אֲשֶׁר נוֹלְדוּ מִן הָרוּחַ וּמִן הַבָּשָׂר רוּחוֹת רָעוֹת יִקָּרְאוּ עַל הָאָרֶץ וּבָאָרֶץ יִהְיֶה מְשְׁכָּנָם.
ט׳
רוּחוֹת רָעוֹת יָצְאוּ מִגּוּפָם כִּי מֵעֶלְיוֹנִים נוֹצְרוּ וּמִשּׁוֹמְרִים קְדוֹשִׁים רֵאשִׁיתָם וּמוֹצָאָם וְרוּחוֹת רָעוֹת יִהְיוּ עַל הָאָרֶץ.
י׳
וְרוּחוֹת הָעֲנָקִים הֵן הַמְעַנּוֹת וְהַמַּשְׁחִיתוֹת וְהַנּוֹפְלוֹת וְהַלּוֹחֲמוֹת וְהַמְשַׁבְּרוֹת עַל הָאָרֶץ וְהָעוֹשׂוֹת צָרָה וְלֹא תֹאכַלְנָה מַאֲכָל וְלֹא תִצְמֶאנָה וְלֹא תֵרָאֶינָה.
על הפרק
הקדוש ברוך הוא פונה לחנוך בתוכחה כלפי השומרים: הם היו יצורים רוחניים ונצחיים, ולמה הלכו ונטמאו עם בנות האדם כבני תמותה.